וואוו, אני מתרגשת. כמו ילדת יומולדת רגע לפני שמגיעים כל האורחים, חגיגיים ומתנות בידיהם… והנה נשמעת הדפיקה הראשונה בדלת – מהוססת או ביד בוטחת זה לא משנה. כך או כך הלב שלי דוהר, לחיי סמוקות, והדם הולם באזני….
שלום לך,
אם את קוראת עכשיו את הניוזלטר הזה, או אם אתה קיבלת אותו במייל – סימן שבהזדמנות זו או אחרת נפגשו דרכינו לטובה, ואשמח מאד לשתף אתכם בזה, ואשמח עוד יותר אם תישארו איתי עוד קצת, עד סוף המאמר לפחות. ואולי גם קצת אחר כך.
המילים שנכתבות עכשיו, הניוזלטר הזה, הם התגשמות של חלום שחלמתי לעצמי כבר לפני חדשים רבים.
דיברתי עליו, הגיתי בו, תכננתי מה יהיה בו, כתבתי משפט פה פיסקה שם, קינאתי במי שעשה את זה קודם, כעסתי על מה שלא הצלחתי לעשות ובעיקר התאכזבתי מכך שלא הצלחתי לזוז מאיזור הנוחות שלי (שהוא הליכה נינוחה בצד, עם מצלמה ביד, לרוב בצללים, בלי להפריע לאף אחד), אני (!!!) המאמנת הבכירה, המנחה, אני – המודעת ועם כל הכלים האלה שלרשותי… מיליון הזדמנויות לעשות את זה "עאאאאאא-כ-שיו" באו וחלפו. ואז הגיע היומולדת.
יש כמה תאריכים בשנה שגורמים לנו לעצור לרגע ולעשות "חשבון" מסוג כלשהו. יום הולדת הוא אחד מהם. ואני הגעתי ליום הולדת שהוא מספר ראשוני ! אני חוששת שלא יהיו לי עוד הרבה כאלה (יש בסה"כ 30עד גיל 120 ואני כבר ניצלתי חצי מתוכם). אז את ההזדמנות הזאת אני לא מפספסת ויהי מה.
מה בין אימון לפוטותרפיה ומה זה בכלל פוטותרפיה
פוטותרפיה היא תחום טיפולי שמשלב עבודה עם צילום.*
מבחינתי, זה המקום שבו נפגשים אהבתי לצילום (אני בוגרת המדרשה לאמנות במסלול צילום, ולימדתי שנים רבות צילום בסדנאות מוזיאון תל אביב, בבתי ספר ובאופן פרטי) ומהותי כמאמנת. לקח לי זמן להבין שכמורה לצילום תמיד עסקתי באימון של תלמידי, דרך חוויית הצילום ודרך ההתבוננות הרגשית בתוצרי הצילום. וכמאמנת – תמיד נמשכתי לכלי אימון יצירתיים וויזואליים, גם אם מדובר בתמונות וירטואליות, שנראות בדמיון בלבד.
לימודי פוטותרפיה בשילוב אמנויות הוסיפו לי עוד המון כלים יצירתיים וחווייתיים בהם אני משתמשת היום באימון, ואשתף אתכם בהם.
הפוטותרפיה היא תחום חדש יחסית – כ 40 שנה בלבד, וזה תחום שהולך ומתפתח במהירות, במקביל להתפתחות הטכנולוגיה של הצילום. ועדיין החוקרים רחוקים מאד מלהבין את מלוא ההשלכות של הצילום ככלי טיפולי על החוויה הרגשית ועל יחסי מטפל-מטופל .
בניוזלטר הזה אעסוק בנושאים שונים שקשורים בצילום ככלי לאימון בפרט, וביחסי אדם-צילום בכלל. לדעתי, החיבור ביננו לבין החוויה הצילומית הוא חיבור רגשי עמוק, הרבה יותר ממה שאנחנו מודעים אליו. זה עולם רחב, עמוק ומרתק ואני מזמינה אלתכם לצלול לתוכו יחד איתי.
אתם מוזמנים, כמובן, להגיב ולשאול, לתרגל את הטיפים ולהביא דוגמאות, להציע נושאים נוספים ולשלוח צילומים.
כל תגובה תזכה להתייחסות.
תודה מראש, ולהתראות ממש בקרוב, בניוזלטר של דצמבר.
שלכם באהבה,
חיה