דווין מייקלס – צלם אמריקאי מרתק, יליד 1932, שהתאהב בצילום כשלקח מחבר מצלמה לטיול ברוסיה, ב 1958. היה צלם אוטודידקט, ואולי זאת היתה הסיבה לנקודת המבט החדשנית והמיוחדת שלו.
מייקלס הוא "Story teller" , מספר סיפורים. הוא השתמש בשילוב של טכניקות בכדי לספר את הסיפור. לפעמים בעזרת סדרות של צילומים, לפעמים בחשיפות כפולות, ולפעמים בשילוב של כתיבה. הוא עשה מניפולציות על הפוטוג'ורנאליזם הפופולרי של זמנו, בכדי להציג נאראטיבים נסתרים. תכופות הוא השתמש בכתיבה ישר על הנגטיב, כדי לומר דברים שהדימוי עצמו לא הביע מספיק טוב מבחינתו.
הצילומים שלו מספרים סיפור – עם טקסט ויזואלי, טקסט מילולי, ובעיקר סאב-טקסט. הוא ביקש לגעת ולהביא אל השיח הצילומי – אמנותי נושאים שעד אז לא דוברו בהקשר זה. קישורים לפילוסופיה ולתרבות, לאמונות ולדת, לרוחניות ולסקס, חיים ומוות, לנושאים חברתיים ואישים,אמנות ויום יום, זמן ומרחב. האופן בו אנחנו חווים את הצילום שלו יכול ללמד אותנו הרבה על האופן בו אנחנו חווים את העולם.
"יש לי קונספט חדש. אני קורא לו 'פורטריט פרוזאי'. Prose Portrait לא מראה בהכרח איך מישהו נראה. זה לא העתק קו לקו של פנים. זה דיוקן שמספר לך משהו על הטבע של אותו אדם"
בהקשר לדיוקן עצמי, "סלפי", יש שתי עבודות של דווין מייקלס שאני מאד אוהבת:
אני אוהבת את ההומור, את ההתייחסות הפשוטה-לכאורה, הבלתי מתיימרת. מדובר בצילום עצמי, ויחד עם זאת את פניו לא רואים. רואים תנועה, רואים צל, הכותרת מצביעה בעצם על החלק הפנימי אותו מייקלס רוצה לחשוף, ואולי הוא רוצה גם לחשוף את העובדה שהדברים (גם בצילום) אף פעם אינם באמת כמו שהם נראים.
גם הפורטריט העצמי הזה מלמד, בעצם, יותר על הדיוקן הפנימי מאשר על המראה החיצוני, ואי אפשר שלא להזכיר את יונג ואת הארכיטיפים (החלקים הפנימיים שלנו) בהקשר הזה. את מייקלס מעניינים השד הפנימי, הצל, והתהליכים הרגשיים-רוחניים הרבה יותר מאשר הטכניקה שבה יוכל להנכיח את יופיה של הדוגמנית שללו.
אמנים כמו רוברט מייפלת'ורפ וסינדי שרמן לקחו את נושא הדיוקן העצמי והרחיבו אותו עוד יותר, וזה כבר נושא לפוסט אחר.
I have a new concept. I call it the “prose portrait.” A prose portrait doesn’t necessarily show you what someone looks like; it’s not a line-for-line reproduction of a face. A prose portrait tells you what the nature of the person is about.
http://duanemichals.tumblr.com/